לפני מספר שנים הוגדרו מספר קטגוריות של הפרעות אכילה הניתנות לאבחון על פי גיל הילד בזמן התחלת התופעה: הראשונה, היא הפרעת אכילה הקשורה בויסות (מדובר בתינוקות במהלך החודשים הראשונים לחיים). התופעה קשורה בעיקר לטמפרמנט של התינוק ונובעת מליקוי בויסות המנגנונים האחראים על הרעב והשובע, העירות והשינה. הטיפול מצריך התייחסות פרטנית לילד הספציפי יחד עם ההורה, על מנת לאפשר את ויסות הגירויים אצל התינוק שיביא למצב של אכילה בזמן ערות רגועה.

עוד קיימת הפרעת אכילה כתוצאה מבעיה בקשר עם המטפל (מגיל חודשיים ועד גיל חצי שנה). אז, מנגנוני הוויסות תקינים, אולם יש ליקוי בהבנת צרכי התינוק מצד המטפל המרכזי שלו (הורה או מטפל אחר). בתינוקות אלה נראה עיכוב בתגובות החברתיות (קשר עין ,חיוך  או מלמול) וכן סימנים של עיכוב בגדילה שאינם קשורים לבעיה רפואית.

על אנורקסיה של גיל הילדות כבר שמעתם? התופעה מתחילה סביב גיל שישה עד תשעה חודשים עם המעבר לאכילה בכפית. בתקופה הזו עלול התינוק לפתח התנהגויות כגון: סגירת הפה וסירוב לאכול, מה  שגורם להורים להסיח במידה רבה את דעתו מהארוחה על מנת שיאכל. ההורים יוצרים שילוב לא נכון של משחק ואוכל בזמן ההאכלה וגורמים לתינוק שלא להבחין בין השניים. הטיפול יכול להיות רק ברמה ההתנהגותית של הקניית כלים להצבת גבולות לילד גם בנושא אוכל תוך כיבוד הרצון לעצמאות אצל התינוק, ובמקרים אחרים, דורש התערבות טיפולית פסיכולוגית משפחתית.

הפרעת אכילה סלקטיבית הינה הפרעה נוספת המופיעה מגיל תשעה חודשים ועד גיל שנתיים. התופעה שכיחה במיוחד בעת המעבר למזון מוצק ומתבטאת בכך שהתינוק מסרב לאכול אוכל עם מרקם, טעם, ריח או מראה מסוים. הסירוב מופיע מיד עם הופעת אוכל חדש, אולם כשמציעים לילד אוכל מוכר הוא אוכל טוב יותר. הסכנה במצב הזה היא שהפעוט נשאר עם מגוון מצומצם מאוד של מזונות ברמה אשר עלול לפגוע בבריאותו. צורת הטיפול במקרה הנוכחי היא על ידי חשיפה הדרגתית למזונות חדשים יחד עם מתן דגש על אכילה משפחתית כמודל. יש לציין כי ככל שהילד גדול יותר הוא יזדקק ליותר חשיפות למזון החדש על מנת לאכול אותו.

הפרעת אכילה פוסט-טראומתית יכולה להתרחש בכל גיל וקשורה במרבית המקרים לאירוע טראומתי  שהתרחש בחלל הפה או קשור למערכת העיכול. את התופעה מייחדים לפגים שהונשמו בעזרת מכשירים שונים, ילדים שעברו ניתוחים בחלל הפה,  תינוקות או ילדים שהואכלו בכוח, או  אצל ילד שעבר אירוע קיצוני של השתנקות (יכול להופיע גם כתגובה לאירוע שאינו קשור ישירות לאוכל או לחלל הפה). במקרה כזה כדאי לחשוף את הילד בצורה הדרגתית לגורם ה"טראומטי".

עם אצבע קבועה על הדופק, הורים דאגניים, הנה עוד רשימת איסורים שעלינו לשנן ולהקפיד שלא יקרו, בטח שלא בביתנו אנו. במידה ונקבל הפנייה מטיפת חלב או רופא הילדים עקב ירידה חדה או עלייה מוגזמת במשקל התינוק עלינו להתחיל ולחשוד כי מדובר בהפרעת אכילה בגיל הרך. כאשר נושא האוכל הופך באורח מוגזם לנושא ההתעסקות העיקרי בבית, או כאשר רפלקס ההקאה מוגבר (gagging) בזמן האכילה. כמו גם חוסר יכולת לאכול בשל בעיה רפואית, או במקרה של קשיים בגמילה מהנקה מאוחרת. כאשר יש קשיים בהחדרת מזונות חדשים או מעבר לאוכל מוצק, במקרה של אכילת מגוון מזון מצומצם ביותר, במקרים של האכלה בזמן שינה או כאשר ההאכלה מתבצעת רק בעזרת טקסים והרגלי אכילה ייחודיים.

הפרעת אכילה הקשורה בבעיה רפואית יכולה להופיע בכל גיל וטיפול בבעיה הרפואית יפתור רק חלקית את בעיית האכילה, בעודה מוגדרת כבעיה "רגשית".

הכתיבה היא מתוך ראייה הוליסטית וללא בחינה אמפירית.